<h1>תשובה לרבינו תם</h1>
<h2>דף כד:</h2>
תשובה לרבינו תם בדין נטען מאשת איש. יעמוד חי לפני הצור, ומשמרתו יהא נצור, אחי על בתו ששאל שהיתה נשואה לראובן וחשודה משמעון, ונתגרשה מראובן מרצונו, ושידכה אותו לשמעון, ואומ' שהיא אסורה לו, כדתנן [יבמות כ"ד ע"ב] הנטען מאשת איש והוציאוה מתחת ידו אע"פ שכנס יוציא. נראה לי וכל חבירי שאין בדבר זה [ממש], שאין זה נטען. וביניהם כרחוק מזרח ממערב. דאפילו לההוא שינויא דאין לה בנים ואין לה עדים דמודה רב, מ"מ לההוא שינויא "הוציאה" קתני, דמשמע שהוציאה הבעל משום ההוא שם רע, ואפילו הכי אינה נאסרת על הנטען אלא כי הוי ההוא שם רע כדפריש רבי [שם] רוכל יוצא מן הבית ואשה חוגרת בסינר או רוק או מנעלים הפוכים והוציאה הבעל משום שם זה או כיוצא בו במנאפים ידועים או בעיסקו עם הנשים וכל הני דלעיל וישאו ויתנו בקול מוזרות בלבנה יומא ופלגא וליכא אויבים. ולשינויא אחרינא דמוקי מתניתין כרבי והילכתא כותיה בקלא דלא פסיק אינה יוצאה אלא כשרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר והוציאה הבעל משום האי קול, שאם לא הוציאה משום שם רע זה לא תצא מן הנטען, דלרבי "הוציאה" תנן. תדע שכן הוא, דאמרינן בהמגרש [גיטין פ"ט ע"א] יצא לה שם מזנה בעיר קודם שתינשא לכהן אין חוששין [לה] דילמא פריצות בעלמא הוא דהוה. ואפילו בקלא דלא פסיק. אבל אם היה רוכל יוצא מן הבית והיא חוגרת בסינר חוששין לה. וזונה לכהן בלא נישאת כנשואה לגבי נטען. ואע"פ דליכא הוציאה, דהיכא בעל אי לא מפיק מבטלינן לקלא... [ואין] להחמיר לגבי מזנה לכהן ואיכא למימר הכי אי ליתא לקלא כדפרי' ואינו נטען. כללא דמילתא, אפילו לרבי אין איסור בנטען כל היכא דאיכא למיתלי בפריצותא ואין נטען כרוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכיוצא בו כדפרישית. ועוד שאינה נאסרת אפילו בקול זה אא"כ הבעל מאמין כך, וצריך שיאמר בשעת גירושין "משום שם רע אני מוציאך" או לישנא אחריתי דכוותיה. ובאשה זו לא היה לא זה ולא זה ולא קול האוסר על הנטען, ולא אתחזק בבי דינא. ואין לחלק בקולות, דאפילו היכא דמיתסרא לכל העולם בעינן בי דינא, היכא דלא מיתסרא אלא לנטען ובעשה לא כל שכן. שאפילו אם אמר משום שם רע אני מוציאך ולא היה קול כדפרישית, ולא היתה אסורה לנטען דאיכא למיתלי בפריצות כדפרישית ממזנה, אין חוששין לה, אלא שזה אדם מקפיד על זבוב בכוסו [גיטין צ' ע"א], ולכתחילה מותרת לינשא לנטען ועוד שראובן ושמעון אויבים הם כדמשמע, ואפילו כמו קול רוכל בטל, כדמסקינן [יבמות כ"ה ע"א] אימור אויבים אפקוה לקליה ולא היה רוכל יוצא אלא שכיונו האויבים לומר רוכל יוצא ואשה חוגרת, כמעשה דבעא מוכסא כך [סנהדרין מ"ד ע"ב] נשאו ונתנו מוזרות בלבנה [גיטין פ"ט ע"א]. ואחיי רבותינו יושבי קאי הניחו בחסד לשמעון לישאנה, צדקה תיחשב להם. וכמה דברים יש לתלות להיתר. ועוד היה זה שמעון ואשתו כל ימיו בעבירה. ולא הלכה אני אומר שאני הכא אין לך נטען ואפילו לזות שפתים אין כאן. ועוד דקול דלא אתחזק בבי דינא לאו קלא הוא [גיטין פ"ט ע"ב], והא קמי נישואין הוא בעל כרחין. ונראין הדברים קל וחומר, לאיסור חמור התרת, לאיסור עשה לא כל שכן. שהרי אלמלא היה אונס בבת שבע היתה אסורה לדוד [כתובות ט' ע"א], אבל האונס התירה דלגברא נמי שריא. אבל היכא דלגברא אסירא אילו היה יודע בעל, לבועל נמי אסירא מן התורה, וכל ימיהם הם מקורם הערה. אך אין לנערה רק שבתה וצערה, וזקני השערה ינערוה מעפרה, ויושיבוה בביתה, ואל ישיתוה באקתא, ותיחשב לצדקה.
